עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בע"מ נ' קאסא מהבה ואח'

פסק דין

מבוא והשתלשלות עניינים

1.ביום 25.3.2012, ניתן על ידי בית משפט זה, פסק דין בו הורה לנתבעים לפנות דירה בת 3 חדרים ברחוב אהרונוביץ 19/5 פתח תקווה (להלן: "הדירה") ולהחזירה לידי התובעת, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ שאינו שייך לתובעת (להלן: "פסק הדין").

השאלה שדרשה הכרעה במסגרת פסק הדין הייתה, האם התגוררה הנתבעת בדירה שלוש שנים עובר לפטירת אביה, בין השנים 2006-2008 (להלן: "התקופה הרלוונטית"), שאז היא זכאית להתגורר בדירה מכוח היותה דייר ממשיך, כאשר בעניין זה טענה התובעת כי הנתבעת לא התגוררה בין השנים 2006-2008 בדירה ואילו לטענת הנתבעת, התגוררה בדירה מיום 1.12.1992 ועד ליום 2.9.1999, וכן מיום 6.2.2000 והלאה.

2.פסק הדין התבסס על הנימוקים הבאים:

א.מטעם התביעה הגיש תצהיר והעיד, רכז שטח התובעת ליאור ליפשיץ, אשר עדותו עוררה בי אמון מנימוקים שפורטו בפסק הדין, אשר ביקר בדירה בין השנים 2006-2008 ואשר באמצעותו אף הוגשו דוחות ביקורים אלה (להלן: "הדוחות").

בעדותו ציין הרכז, כי בעת הביקורים שערך, שבחלקם ראה את הנתבעת, לא ציינו אביה של הנתבעת והנתבעת עצמה, כי היא מתגוררת עימו בדירה. כן ציין כי בסיור שערך בדירה בביקורים אלה, מצא כי רק הדיירים החוזיים מתגוררים בה ולא מתגורר עימם אדם נוסף.

בנוסף, כאמור, הוגשו הדוחות אותם מילא הרכז, עליהם חתמו הורי הנתבעת ואביה של הנתבעת לאחר פטירת אימה, מהם עולה כי בניגוד לדוחות מוקדמים יותר, לא גר פרט להם אדם נוסף בדירה. בשניים מביקורי הרכז (בשנים 2006-2007), אף נרשם בכתב ידו של הרכז כי הנתבעת שהתה בדירה, אך לא הופיעה כמתגוררת בדירה (נספח 3 לתצהיר הרכז). יצוין עוד, כי על הדו"ח משנת 2007, אשר אף בו הנתבעת לא נכללה כדיירת הדירה, הנתבעת אף חתמה ואשרה את נכונותו.

ב.ראייה משמעותית נוספת שתמכה במסקנה כי הנתבעת לא התגוררה בדירה עובר לפטירת אביה, הייתה הצהרת אבי הנתבעת (ז"ל) מיום 31.3.2008, לפיה הוא המתגורר בדירה ואין תלויים בו המתגוררים יחד איתו (נספח 4 לתצהיר הרכז), שנחתמה בעת חתימת האב על הבקשה לרכישת הדירה.

ג.הראיה היחידה אשר הוגשה לתמיכה בטענתה של הנתבעת, היתה רישום מרשם האוכלוסין. צוין, כי רישום זה מהווה רק ראיה לכאורה לתוכנו, וניתן לבצע כל שינוי בו על פי הצהרה בלבד (ראו עת"מ (ת"א) 1176/03 ארביב נ' עמידר (2005)) ולא מצאתי כי די בו בלבד כדי לשנות מהמסקנה העולה מהראיות שפורטו לעיל.

ד.לא מצאתי את עדותה של הנתבעת מעוררת אמון מנימוקים שפורטו בפסק הדין.

ה.פעלה לחובתם של הנתבעים העובדה כי לא זומן ולו עד אחד, אשר יתמוך בטענתה של הנתבעת כי התגוררה בדירה בשנים להם היא טוענת ואף נתבע 2 לא העיד על כך. יתרה מזאת, התובעת הציגה ראיות, לפיהן נדחו בקשות הנתבעת, הן על ידי הוועדה המרחבית והן על ידי הוועדה העליונה.

ו.מצאתי לדחות את טענת הנתבעים כי אביה של הנתבעת והנתבעת חתמו על המסמכים מבלי שהבינו את תוכנם שכן האב דובר השפה האמהרית בלבד, שפה שהרכז איננו דובר, והנתבעת חתמה על המסמכים מבלי להבין את תוכנם, מנימוקים שפורטו בפסק הדין.

3.הנתבעים הגישו ערעור על פסק הדין (להלן: "הערעור"), ובמסגרתו הגישו בקשה להוספת ראיות חדשות במסגרת הערעור.

4.ביום 28.2.2013, בדיון בערעור, לאחר שהצדדים לא התנגדו להצעת בית המשפט, החליט בית המשפט שלערעור להשיב את התיק לבית משפט זה, על מנת שיגבה את הראיות הנוספות, ולאחר מכן ישקול אם יש מקום לקיים את פסק הדין, לבטלו או לשנותו.

הראיות הנוספות

5.הנתבעים הגישו שני תצהירים של עדות נוספות, לידיה שלמה ומרים גרנוולד, ואולם נוכח כך שמרים גרונוולד לא התייצבה למועד הדיון מפאת מחלה, ויתרו הנתבעים על עדותה ותצהירה נמחק.

6.לידיה שלמה מסרה בתצהירה כי היא עובדת במינימרקט "אורי" (להלן: "המינימרקט"), משנת 1999 ועד היום, הנמצא מימין לרחוב בו מתגוררת הנתבעת מאז שלידיה הגיעה לעבוד במקום. לידיה ציינה, כי היא מכירה את כל משפחת קאסא, את ההורים שנפטרו, את אחיה של הנתבעת עופר, הנשוי לאסתר ולו ילדים וכן את אחותה של הנתבעת, כאשר היא הדגישה כי אחיה של הנתבעת אינם מתגוררים במקום, בניגוד לנתבעת, אשר הייתה גרה בשכונה, ביחד עם הוריה, תמיד. עוד ציינה, כי כאשר היו הוריה של הנתבעת בחיים ובריאים, הייתה מגיעה הנתבעת עימם למכולת לערוך קניות משום שהם התקשו לדבר עברית, והיא הייתה רואה אותה מטפלת בהם ולוקחת אותם לקופת חולים, אשר סמוך למינימרקט, כאשר לאחר הביקור בקופת החולים נהגו לעבור דרכה לערוך את קניותיהם, ורק לאחר שחלו ולא יכלו להסתובב הייתה מגיעה הנתבעת למכולת לבד. כאשר הייתה הנתבעת מגיעה לערוך קניות במכולת הם נהגו לשוחח עליה ועל בני משפחתה, ולפני החגים הגיעה לערוך קניות לקראת אזכרה שערכו לאביה.

בעדותה השיבה לידיה לב"כ התובעת כי מהמינימרקט שלה היא אינה יכולה לראות את בית הנתבעים. כן ציינה כי למיטב זיכרונה הנתבעת התגוררה בדירה כבר משנת 1999, וכאשר הוצג לה כי הנתבעת גרה בדירתה של אחותה בשנת 1999 ולא הייתה באזור, השיבה כי היא גרה שם בסוף שנת 1999. כאשר נשאלה אם ייתכן שהתנהגותה של הנתבעת מתיישבת עם ביקורים אצל הוריה ולא מגורים במקום, שללה זאת באומרה: "מה אני יכולה להגיד? אם לא גרה איתם, איך הייתה עוזרת כל הזמן? כל הזמן הייתי רואה אותה. האם כל יום הייתה באה ונוסעת? זה לא הגיוני?" (עמ' 26, שורות 16-17). כן הוסיפה כי לא ראתה את הנתבעת רק במינימרקט, אלא גם בביתה, כאשר לידיה הייתה מבקרת את אמה של הנתבעת בביתם, עם זאת הדגישה כי אינה זוכרת את השנה המדויקת.

לידיה השיבה כי אינה זוכרת מתי הוריה של הנתבעת נפטרו, ומתי הנתבעת התחתנה. כאשר הוצג לה כי לפני החתונה הנתבעת ובעלה התגוררו ביחד במקום אחר, השיבה כי איננה חושבת שכך היה, כי זה לא הגיוני והיא אף צחקה מכך.